ב"ה

קונטרס

תהי צדיק


לקט הוראות למעשה בפועל

מלוקט מ"דבר מלכות"

יו"ל ע"י מרכז משיח וגאולה

מדרחוב בן-יהודה 5 ירושלים

לרגל שמחת ברית המילה

של משפחת אורן

כ"ו אד"ר תשס"ה

לוקט ע"י הרב דורון אריה שי' אורן

נערך ע"י הר' נעם ישראל הרפז


הקדמה

דרש רבי שמלאי: למה דומה הולד במעי אימו? לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו וכו' ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיוון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסתרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה... ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו... ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע.

ובדורנו זה, החל משנת ה'תשנ"א, ובפרט מאז זמן מלחמת המפרץ, כשהתקיימו הסימנים בילקוט שמעוני "שהמלחמות באותו חלק בעולם ("מלך פרס" עם "מלך ארם") הן מהסימנים שמיד באה הגאולה ע"י משיח צדקנו"(ש"פ צו) הפכה שבועה זו לבחירתו של כל יהודי. וכפי שמסביר לנו הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחת ש"פ אמור: "ויש לומר שלאחרי כל העניינים - של בירור וזיכוך כו' – שבני ישראל עברו במשך הדורות, יכול עכשיו כאו"א מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגילוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה".

החל מזמן זה, ניסן ה'תנש"א ועד אדר ה'תשנ"ב מסר לנו הרבי את ההוראות האחרונות עד להגאולה האמיתית והשלימה ועד למעמד ומצב של "ועמך כולם צדיקים" בגילוי. ולמעשה ע"י קיום הוראות אלו אנו פוקחים עיניים ומגלים כי "נמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה". הרבי עשה את שלו ומעתה עבר לידינו משפט הבחירה לקיים את השבועה "תהי צדיק", ולתת למשה רבינו שבכל אחד ואחת מאיתנו להתגלות.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!




גילוי הכוחות הנעלמים בלימוד התורה והפצת התורה:

עבודת האדם ע"ד הרגיל היא ע"י ניצול כוחותיו הגלויים. בכך אין שום חידוש - שהרי אלו הם הכוחות שיש לו והוא יודע על קיומם, וממילא מובן ופשוט שעליו לנצל אותם במילואם. עד"ז הכוחות הנעלמים, אך בהעלם השייך וקרוב אל הגילוי - אין זה כל כך חידוש. החידוש האמיתי הוא - כאשר הוא מגלה בתוכו ("אותך בעצמך") כוחות נעלמים, שאף אחד (כולל הוא עצמו) לא ידע ולא שיער שיש לו כאלו כוחות, ועד שהדבר הוא פלא מנין לו דברים שכאלו - וכאשר הוא מנצל כוחות אלו לחדש בתורה, זהו ה"לך לך גו' אל הארץ אשר אראך" האמיתי.

וכשם שזה צריך להיות בנוגע ללימוד התורה שלו עצמו, כך צריך להיות גם בנוגע לעבודה של "והעמידו תלמידים הרבה", כולל - להקהיל קהילות בשבת ללמוד בהם תורה - שזה צריך להיות באופן של הליכה אמיתית, באופן של חידוש אמיתי.

כלומר, נוסף על המובן ופשוט שעליו תמיד להוסיף במספר ובכמות התלמידים, ולא להסתפק בכל מה שעשה עד עתה, אפילו אם כבר העמיד תלמידים הרבה - הרי כל זמן שיש לו את האפשרות להגיע לעוד יהודי ועוד יהודי, עד לכל החוגים בישראל, שישתתפו בשיעור תורה - עליו לעשות זאת, כפשוט, ומאי קמ"ל, ובפרט שתמיד נוספים עוד ברי מצווה ובנות מצווה חדשים, שאפשר להשפיע עליהם שישתתפו בשיעור תורה.

ועד"ז בנוגע להוסיף באיכות הלימוד, ביותר הבנה והשגה ויותר עומק, ועד לימוד בדרך חדשה, ולפעול שהתלמיד יהי' "תלמיד ותיק" לחדש בתורה - הרי גם זה לא חידוש, שהרי על כל אחד מוטל החיוב ד"לאפשא לה" כנ"ל.

הליכה אמיתית - היא כאשר החידוש של התלמיד הוא מכוחותיו הנעלמים, כוחות שעד רגע זה לא ידע שהם קיימים בו!

וכמובן, שאבן הבוחן בכל עניינים אלו - הוא לא הוא עצמו (שכן בגלל הטירדה בעוד מצווה,או בגלל אהבת עצמו,עלול לעשות טעות בחשבון), אלא דווקא מישהו אחר שאינו נוגע בדבר.

(ש"פ לך לך,ה'תשנ"ב, אות י"ד)


שיהיה ניכר משיח גם בסעודה:

וכיוון שכן,מובן,שכל העניינים וכל הפעולות חדורים בענייני משיח וגאולה, כולל גם באכילתו ושתייתו,שמשתוקק לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר,עד כדי כך שגם לאחרי הסעודה, נשאר רעב לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, ובמילא, טוען להקב"ה שאינו יכול לקיים המצווה ד"ואכלת ושבעת וברכת" לאמיתתה עד שהקב"ה יושיבנו על שולחנו להסעודה דלעתיד לבוא, ותיכף ומיד ממלא הקב"ה את בקשתו- בהסעודה דיום הש"ק (ובפרט סעודה שלישית הקשורה עם גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי) פרשת ויירא, כדרשת חז"ל "מאי דכתיב (בפרשת ויירא) ויגדל הנער ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק,לאחר שאוכלין ושותין. אומר לו (הקב"ה) לדוד טול (כוס של ברכה) וברך,אומר להן אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

(ש"פ וירא, אות י"ד)


עבודת השליחות צריכה להיות חדורה בקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש

בעמדנו בהתחלתו ובפתיחתו של כינוס השלוחים העולמי - השלוחים שי' של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בכל מרחבי תבל, בארבע כנפות הארץ - צריך להזכיר, בראש וראשונה, את היסוד, ולבטא את התפקיד של השלוחים בדורנו וזה בכלל, ובמיוחד - החידוש שנתווסף במיוחד בזמן האחרון בעבודת השליחות : לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

כמדובר כמ"פ, שנוסף על הנקודה המשותפת בכללות עבודת השליחות של בני ישראל בכלל, כשלוחיו של הקב"ה, שהיא "אני נבראתי לשמש את קוני", ובפרט השלוחים של נשיא דורנו - אשר נקודת השליחות הזאת משותפת ושווה בכל הזמנים - מתוסף מזמן לזמן חידוש בשליחות, שליחות מיוחדת, שהיא חודרת את כל עניני השליחות והיא נעשית ה"שער" שעל ידו "עולים" כל עניני השליחות. ועאכו"כ בנדו"ד - שזהו חידוש כללי ועיקרי, שאינו רק עוד פרט (או כלל) בשליחות, אלא הוא עיקר ועניין כללי ביותר, ועד שהוא העניין הכי כללי בתורה - הכנה לביאת משיח צדקנו - שמקיף את כל הנקודות והפרטים של עבודת השליחות.

(ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב, אות א')


להרגיש בנשימת האוויר של משיח כשניעור משנתו

העניין ד"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מתבטא בכך שתיכף כשניעור עצם הנשמה (שמתגלה עצם מציאותו ורק העצם) מרגיש בנשימת האוויר ענינו של משיח - אויר של משיח, ובלשון חז"ל "רוחו של משיח". ויש לומר ש"אויר (רוח) של משיח" הוא למעלה גם מ"אורו של משיח", כי, אור של משיח מורה על ההתגלות דמשיח ע"י פעולותיו (כמו "ילחם מלחמות ה'" עד ש"נצח" וכיו"ב), משא"כ אויר של משיח מורה על העצם (חיות) דמשיח, כלומר,התגלות מציאותו (מציאות שקיימת גם לפנ"ז למלכות) בתור מלך המשיח, ולאחרי התגלות מציאותו (אויר שבאין ערוך מאורו של משיח) מתחילה ההתגלות לעיני כל ע"י פעולותיו (אור של משיח).

(ש"פ תולדות, ה'תשנ"ב, אות י"א)


להאמין שהגאולה כבר נמצאת, והרבי הוא מלך המשיח

הרי מובן שעתה נמצאים כבר במצב בו הגוף הגשמי ואפילו גשמיות העולם כבר נתבררו ונזדככו לגמרי, והרי הם "כלי" מוכן לכל האורות והעניינים הרוחניים, כולל ובעיקר - אורו של משיח צדקנו, אור הגאולה האמיתית והשלימה, ועד גם לגילוי פשיטות העצמות של עצמות ומהות ית', כפי שזה מתגלה בפשיטות העצמות של משיח צדקנו (שלמעלה מבחינת יחידה ומכל השמות והדרגות והשפעות כו') וע"י זה מתגלה הדבר גם בפשיטות של כאו"א מישראל.

והדבר היחיד שחסר הוא - שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה! יש כבר את ה"שולחן ערוך", יש כבר את הלויתן ושור הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן - "שולחן אביהם" (מלך מלכי המלכים הקב"ה), יחד עם משיח צדקנו (כפי שכתוב בספרים שבכל דור ודור ישנו "א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח"). ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר ולאחרי ארבעים שנה מאז הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר יש כבר גם "לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע".

(ש"פ ויצא, ה'תשנ"ב, אות יז')


ובפרט בימינו אלה - ימות המשיח - שבהם נמצאים עכשיו, וצריכים רק "לפתוח את העיניים", ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו, מוכנים בכל הפרטים ופרטי פרטים "לגשת ולהסב אל השולחן" (צוגיין און זעצן זיך צום טיש) שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מענייני הגאולה, לויתן ושור הבר ויין המשומר,ועוד ועיקר "לדעת את ה'", "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(י"ט בכסלו, ה'תשנ"ב, אות ז')

וכאו"א מראה באצבעו ואומר זה: הנה משיח צדקנו, הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, "הנה אלקינו זה גו' זה הוי'" והנה השולחן הערוך ומוכן לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, שבסיומה אומר דוד מלכא משיחא "אני אברך ולי נאה לברך".

(ש"פ ויחי, ה'תשנ"ב, אות י"ב)


ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה - שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועל סדר הקירבה אלינו - משיח (מנחם שמו) יוסף יצחק, דובער (שמו השני של כ"ק אדנ"ע).

הערה 148 (ש"פ משפטים ה'תשנ"ב,)


חיזוק הציפייה

חיזוק האמונה התשוקה והצפי' לביאת המשיח, עד כדי כך, שנרגש אצלו שכל זמן שמשיח צדקנו עדיין לא בא בפועל ובגלוי, ימיו חסרים, כדברי יעקב שאפילו מאה ושלושים שנה הם "מעט" כיוון שעדיין לא באה הגאולה בפועל.

(ש"פ מקץ, ה'תשנ"ב, אות י"ב)


רכישת ספרי קודש

התשובה לכך פשוטה: עי"ז שכל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, יעשה עניין דוגמתו - ע"י שיביא לביתו ולספרייתו וכיו"ב, ספרי (וכתבי) קודש חדשים בדברי תורה, בהוספה על הספרים שיש לו מקודם ב"בית מלא ספרים" שלו. וכיום ה"ז דבר קל לביצוע, מכיוון שבכל שבוע נדפסים עניינים חדשים בתורה, הן כאלו הנדפסים שוב, ועוד ועיקר - חדשים, במילא ה"ז דבר קל לקנות את הספרים, וכך להוסיף עוד ועוד בקבלת ובקניית ספרים.

(ש"פ ויגש ה'תשנ"ב, אות י"ג)


להראות תוקף בעניני יהדות

מכך מובן גם הלימוד מזה לדורנו: עי"ז שמתנהגים באופן ד"ויגש אליו יהודה", שמראים בעניני יהדות את התוקף והבעה"בתיות בהיותו יהודי, ש"בשביל ישראל נברא העולם, ה"ז גופא מביא את ה"ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

(ש"פ ויגש, ה'תשנ"ב, אות י"ב)


לראות את הגאולה בכל פעולה ופעולה

ועד"ז בנוגע לכל פעולה ופעולה שלו שנקראת בשם "זריעה" - שכל פעולה פרטית, מעשה אחד, דיבור אחד ומחשבה אחת, נעשית בתוקף הנצחיות ד"זריעה" שכוללת ומביאה בפועל המשך הצמיחה של ריבוי פעולות טובות, פירותיהן ופירי פירותיהן עד סוף כל העולם, שלכן, גם כשנפסקת עשיית הפעולה ע"פ תורה (הן ההפסק דפעולה זו בעשיית פעולה אחרת, והן ההפסק דמנוחה כדי להחליף כח להמשך הפעולה לאח"ז, בעת השינה (שהנשמה עולה למעלה לשאוב לה חיים), שאז צ"ל וישנו הפסק במעשה ובדיבור ואפילו במחשבה), ה"ז באופן ד"זרעו (פעולתו) בחיים", שאינה פעולה חד-פעמית שמסתיימת בגמר עשייתה, אלא פעולה חיה באופן נמשך ועד לאופן שמצמיחה פירות ופירי פירות עד אין-סוף שבזה ניכר תוקף הנצחיות דחייו, "הוא בחיים", בכל פעולה ופעולה שנעשית במשך ימי חייו.

(ש"פ ויחי, ה'תשנ"ב, עשרה בטבת, אות י"א)


להיות בטל לנשיא הדור, הרבי מלך המשיח שליט"א

בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט, כולל ובמיוחד העשירי בשבט - צריך כאו"א לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו של בעל ההילולא, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו, ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל", שבכאו"א - מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, עי"ז שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור - משה רבנו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון - שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח " בפועל ממש.

ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (כיון ש"הקיצו ורננו שוכני עפר") ומביט על כאו"א מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו וכו', מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתנו.

(ש"פ וארא , ה'תשנ"ב, אות יא')


להאמין שהרבי חי וקיים

מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפנ"ז (דור השמיני) מכיוון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה " (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא הי' בתכלית השלמות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, וגם הנשמה בגוף הייתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו') משא"כ בדורנו זה - הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה - נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר ח"ו במאורות הגדולים דגילוי תושב"כ ותושבע"פ אלא אדרבה - נוספת בזה שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבע"פ וכבד לשון מאורייתא שבכתב", להיותו למעלה מזה) באופן שכנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו עתה, עי"ז שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח", וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאתי תצא".

(ש"פ בוא, ה'תשנ"ב, אות יג')

לצאת בריקודים ובמחולות

כשם שביציאת מצרים "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים", כך גם בהגאולה מגלות זה האחרון, שנשי ישראל הצדקניות צריכות להיות מובטחות ובודאי מובטחות הן שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה, ועד שמתחילות תיכף (ברגעי הגלות האחרונים) בהשירה ובתופים ובמחולות, על בוא הגאולה האמיתית והשלימה!

(ש"פ בשלח ה'תשנ"ב, אות ח')


פריצת גדרי הגאולה ע"י השמחה

ובמיוחד בנוגע להתפילה על הגאולה האמיתית והשלימה (ובפרט לאחרי שכבר "כלו כל הקיצין", ונשלמו כל עניני העבודה, כדברי כ"ק מו"ח האדמו"ר נשיא דורנו)- שנוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה עד עתה, צ"ל עכשיו גם ובעיקר רגש השמחה מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש.

הערה: שפורצת גדר - לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה, שהגאולה עצמה היא באופן ד"נחלה בלי מצרים... נחלת יעקב אביך...כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".

(ש"פ בשלח, ה'תשנ"ב, אות ט')


להוסיף ביראת שמים בעת לימוד התורה

ולכל לראש - להוסיף בלימוד התורה "באימה וביראה וברתת ובזיע", בידעו שבעת שלומד תורה ה"ז בהתאם לעשר כוחות נפשו, וגם - הוא אומר את דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני"!

(ש"פ יתרו, ה'תשנ"ב, אות י"ב)


תפקידן המיוחד של נשי ובנות ישראל

נוסף לכך שלכל בנ"י יש שליחות מהקב"ה לעשות דירה לו יתברך בתחתונים (כמדובר כמ"פ בארוכה), יש לנשי ובנות ישראל שליחות מיוחדת לעשות שתהי' "דירה נאה" עם "כלים נאים",

החל ע"י קיום וחיזוק ג' מצוות הנ"ל שניתנו להן במיוחד בדירה הפרטית שלהן, כשרות האכילה ושתי', טהרת המשפחה, ונרות שבת קודש ויו"ט, כולל - ההשתדלות שגם ילדות קטנות (משהגיעו לידי הבנה) ידליקו נרות (לפני אימם, בכדי שהאם תוכל לסייע להן וכו').

וכמו כן גם - לראות להשפיע על עוד נשי ובנות ישראל שאף הן יקיימו ויחזקו את המצוות האמורות.

ובכללות - מוטל עליהן חלק עיקרי באחריות וזכות דעשיית דירה לו יתברך בתחתונים, דירה נאה עם כלים נאים - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחת מישראל, החל בעצמן ובבתיהן הפרטיים, לעשותם משכן ומקדש לה', בית תורה תפילה וגמילות חסדים (כמדובר כמ"פ), ע"י התנהגותן האישית - וכך לחנך גם את הילדים ואת בני הבית - כראוי ל"משכן" ו"מקדש" לה', ובפרט משכן ומקדש נאה, כולל - עי"ז שמכניסים בבית, ובכל חדר בבית עניינים של תורה, תפלה וגמילות חסדים, וכמו"כ לוודא שלכל ילד בבית יהי' ברשותו הפרטית: חומש (וספרי תורה אחרים) סידור, קופת צדקה, ומה טוב - גם תניא קטן פרטי.

ובכללות - לקבל החלטות טובות להוסיף ולחזק את שטח החינוך של בני ובנות ישראל, החל מקטני קטנים (כנ"ל).

ועוד וגם זה עיקר - בפרט בדורנו זה, ובמיוחד - אצל השלוחות תחיינה - להשפיע על נשים ובנות נוספות, בכל עניני תורה ומצוות ויהדות, הפצת התורה והיהדות, בכל שלשת הקווים של תורה עבודה וגמילות חסדים, והפצת המעיינות חוצה.

(ש"פ יתרו, כב' בשבט, ה'תשנ"ב, אות יז')


להשתדל להיות עשיר ברוחניות וגשמיות

מכך ישנה מיד הוראה - שיהודי צריך להשתדל להיות עשיר בפועל בכל העניינים, מתחיל בעשירות ברוחניות, אין עשיר אלא בדעת, להיות עשיר בתורה ומצוות, ועד גם - עשירות בגשמיות, בכדי שיוכל לקיים תורה ומצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף (כפס"ד הרמב"ם), ויוכל להרבות בנתינת הצדקה וקיום המצוות בהידור, והידור לפנים מהידור וכו', ובכלל - לנצל את העשירות ("זהב כסף ונחושת וגו'") כדי לעשות מביתו הפרטי משכן ומקדש לה' (ושכנתי בתוכם, בתוך כל א' וא') כולל - גם ע"י נתינה לצדקה לבנות בית הכנסת ובית המדרש כפשוטו, "מקדש מעט".

(ש"פ תרומה, ה'תשנ"ב, אות י"א)


להרבות בשמחה

שכאו"א מישראל יוסיף בכל עניני שמחה, הן בנוגע אליו בעצמו, והן בנוגע לשמח את זולתו (כידוע ששלמות ענין השמחה היא דווקא ביחד עם הזולת) ולכל לראש - ע"י ההוספה ב"פיקודי ה' ישרים משמחי לב", לימוד התורה, ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה - קיום המצות בהידור. ועוד וג"ז עיקר - שע"י שמרבין בשמחה בתומ"צ זה יתבטא גם במרבין בשמחה בפשטות, גם בעניינים גשמיים ועל ידם (כמדובר לעיל, שהחידוש דאדר הוא שגם בעולם יהי' "בריא מזלי'") - כהוראת השולחן ערוך. וגם בזה הן בנוגע לשמח את עצמו, והן את הזולת, החל מבני ביתו - הבעל יוסיף בלשמח את אשתו, והורים יוסיפו בלשמח את ילדיהם, בעניינים המשמחים אותם (בטבעם) כפס"ד השו"ע.

(ש"פ תרומה, ה'תשנ"ב, אות יג')


הנהגה ניסית במצוות הצדקה

לחזור ולהתבונן ולעשות חשבון צדק האם נותן חומש לצדקה ונוסף על חומש, הוספה מראש על חשבון ההוספה, ברכתו של הקב"ה, נתינה באופן של הנהגה ניסית יותר מטבעו ורגילותו, יותר ממעשר ומחומש ועד בלי גבול.

(ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן ה'תשנ"א, אות ט').


הנהגה ניסית בעבודת ה' ע"י התקשרות לרבי

צריך לעורר עוד יותר רצון וכוחות לעשות את עבודתו באופן של נס עד ניסי ניסים, אין זה מספיק שיתעלה ממצבו עד עתה בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, אלא צריך להתעלות בכל זה מעלה מעלה, עד שמגיע ל"נס גדול" האמיתי הקשור עם "גדול הויה ומהולל מאוד". ומשה (בדורנו, הרבי מה"מ שליט"א*) נותן כח לכאו"א מישראל, בפרט ע"י בחי' משה שבכאו"א, שיגלה בעצמו את ה"צדיק" שבו, "ועמך כולם צדיקים", כפי שהוא קשור עם "צדיק ה' בכל דרכיו". להתמסר לגמרי לצד התורה, הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע להשפעה על יהודים אחרים, בהפצת התורה והיהדות, והפצת המעינות חוצה וגם - להשפיע גם על אומות העולם בנוגע לשבע מצוות שלהם.

*הערת המו"ל

(ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשנ"א, אות ט"ז).


עבודה באופן של ראית אלוקות

להוסיף בלימוד התורה, ובפרט פנימיות התורה - וגם קיום המצוות בהידור - באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא - מוסיפים יותר ויותר, ילכו מחיל אל חיל, שמבלי הבט על ההנהגה עד עתה באופן של "נפלאות" שבתורה, עד נפלאות אראנו, ויתרה מזו אראנו נפלאות, שישנו לימוד התורה באופן של ראיה, עד ראיה באלוקות, בנותן התורה. וזה מביא לכך שהקב"ה עצמו נמצא בהתגלות ו"עסוק" כביכול להראות לכל אחד ואחד מישראל נפלאות, שגם מה שקרה עימו עד עתה היה זה נפלאות, ועל אחת כמה וכמה הנפלאות שבאים לאחר מכן. ועד לנפלאות בגאולה האמיתית והשלמה באופן של "אראנו"

(ברכה- אור ליום ג', י"א ניסן ה'תשנ"א,, אות י').


לשבח את הקב"ה על הניסים ולצאת בריקודים מתוך שמחה

כשרואים את הניסים שהקב"ה עושה - מעורר זה ביהודי עוד יותר, את ההכרה שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו, ושהוא עושה תמיד ניסים לבני ישראל, "והקב"ה מצילנו מידם" של אלו ה"עומדים עלינו".

ובפרט שהניסים העכשוויים מזכירים ומחזקים את ההרגש אצל יהודי "לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים", ושלא רק את אבותינו בלבד גאל הקב"ה ממצרים אלא אף אותנו גאל עימהם, ולכן נותנים שבח והודאה, למי שעשה לאבותינו, ולנו את כל הניסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה וכו'.

ואפילו אם עדיין ישנו יהודי שצריך להסביר לו עד שיראה את הניסים (כיון, שהוא לא מבחין בקיומם לעת עתה) - הרי זה בא באופן הכי קל, בדרכי נועם ובדרכי שלום ובשמחה וטוב לבב, מספיק שיעוררוהו על כך פעם אחת...עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הניסים הגלויים!

כיון שהוא לא משכנע את עצמו שאין מה לרקוד ולהרעיש על הניסים שהקב"ה מראה, אלא אדרבה: הוא בא לידי הכרת האמת לאמיתו: א) שהקב"ה מראה ניסים גלויים וכן ב) שצריך להיות על כך בשמחה גדולה

(אור ליום ד', פ' שמיני, כ"ו ניסן, ה'תשנ"א, אות ז-ח).

ומזה מתקבלת הוראה עיקרית :

מאחר שכבר עומדים לאחרי כל העניינים, והגאולה עדיין לא באה - דבר נכון ביותר הוא לעסוק בעניין של "פרסומי ניסא", לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום - את הניסים שהקב"ה עושה עמנו, מתוך ידיעה שבזה קשורה הגאולה האמיתית והשלימה!

( ש"פ וישב, ה'תשנ"ב, אות י"ב).


להיות עקשן ולטכס עצות

הדבר היחידי שיכולני לעשות - למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם - ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון - להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממ"ש.

ויהי רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל "שיתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה, כמו שכתוב "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" - להביא בפועל את הגאולה האמיתי והשלמה... ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם את כל אשר ביכולתכם.

ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלושה, שיטכסו עצה מה לעשות ואיך לעשות, ועוד והוא העיקר - שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב.

(שיחת כ"ח ניסן ה'תשנ"א,).


לא לסמוך על אחרים שיביאו את הגאולה

כאו"א מישראל, אנשים נשים ואפילו טף, יש לו אחריות להוסיף בעבודתו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש! ומזה מובן, שאין מקום כלל שבמקום לפעול בעצמם, יסמכו על אחרים, או שיטילו את העבודה על אחרים - אלא זוהי העבודה של כל אחד ואחת, כל אחד ואחת צריך לעשות בעצמו את העבודה של "לשמש את קונו" (שלשמה אני נבראתי) ובודאי יש לו כוחות על זה (כיון "שאיני מבקש אלא לפי כוחן")

(פרשת שמיני, מבה"ח, וער"ח אייר, ה'תשנ"א, אות ט"ו).


להוסיף בלימוד התורה בעניני משיח וגאולה

ובפשטות: "תפארת" – הוא עניין לימוד התורה, ו"מלכות שבתפארת" - הוא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות. וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.

ועל של פועל באתי - ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום: כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד - על כאו"א מישראל (האנשים - הן יושבי אוהל (יששכר) והן בעלי עסק (זבולון), וכן הנשים והטף, כל חד וחד לפום שיעורא דילי') להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה.

ומה טוב - שהלימוד יהי' (ברבים) בעשרה, כי, נוסף על המעלה ד"עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי'ה ביניהם", יש מעלה מיוחדת כשלומדים עניני משיח וגאולה ברבים בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב, שעי"ז הולכת וגדלה ההשתוקקות והצפי' לביאת המשיח.

(ש"פ תזריע מצורע, ו' אייר, ה'תשנ"א, אות י"ב-י"ג).


להשתדל להיות צדיק גמור

ובפשטות - שע"י לימוד התורה בכלל, ובפרט פנימיות התורה, כפי שנתגלה בתורת החסידות, - כולל - ע"י המסתכל בפני הרב, במאור פניו (חכמת אדם תאיר פניו), שזה מוסיף בהבנת הלימוד [כמארז"ל "אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי', ואילו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך"] - נעשה הוא כלי לגילוי אלוקות בעולם, כולל גילוי כח הפועל בנפעל באופן של ראי' (חכמה), ויתרה מזה - גילוי כח העצמות ביש הנברא, ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט כו'" (כמבואר באגרת הקודש בספר תניא קדישא).

ויש לומר שלאחרי כל הענינים - של בירור וזיכוך כו' – שבני ישראל עברו במשך הדורות, יכול עכשיו כאו"א מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגילוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה .

(ש"פ אמור, כ' אייר, ה'תשנ"א, אות ט').


לחדש חידושים בתורה ולהדפיסם

ובענין זה (הוספה וחידוש בתורה בקשר עם זמן מתן תורתנו) יש להציע לעורר אודות ענין נוסף - לפרסם ולהדפיס חידושי תורה.

ובהקדמה: ידוע שיש בכוחו של כאו"א מישראל, ויתרה מזה - יש לו חיוב, לחדש בתורה, "לאפשא לה" כפסק-דין אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה:"לחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו", וכידוע שלכאו"א מישראל יש את חלקו המיוחד בתורה - "ותן חלקנו בתורתך" - שבו יש בכוחו להיות תלמיד המחדש בתורה.

ולכן כדאי לעורר ולזרז את כל אלו השייכים לחדש בתורה - ובתנאי שנלמדת ע"פ כללי התורה כפשוט - שאפילו אם אין הם בטוחים אם חידושיהם מכוונים לאמיתתה של תורה, הרי לא רק שלא יעכבו את עצמם מכתיבת חידושיהם, אלא - ישתדלו לכתבם, ולפרסם זאת גם בדפוס (בקובץ מיוחד בפ"ע, או בקובץ הכולל חידושי תורה גם מאחרים), ולא רק בין חבריהם ותלמידיהם, אלא גם בין לומדי תורה בכלל. ועיקר טעם הדבר הוא - כנ"ל - כיון שרואים בפועל, ומעשה רב, שעי"ז מתוסף ב"יגדיל תורה ויאדיר", בחיות ותענוג לימוד התורה, הן בנוגע לעצמו, כפי שרואים בפשטות את התועלת שמתוספת בלימוד התורה עי"ז שצריכים לכתוב זאת לאחרים ("קנאת סופרים תרבה חכמה") - שזו (התועלת שבזה) היא הבחינה הטובה ביותר לצורך הדבר.

וכאמור, הגם שיתכן שהחידוש אינו מתאים לגמרי לאמיתתה של תורה (כנ"ל), הרי זה כדאי. ובפרט שניתן למנוע גם את זה ע"י שלא יפסקו מסקנא להלכה, או אפילו אם כותבים מסקנא - יכולים להוסיף שזהו לפענ"ד, או אין לסמוך על זה, וכיו"ב.

ולהוסיף, שכאשר מפרסמים את החידושים בדפוס לאחרים - הרי טבע בן אדם (מפני כבוד עצמו, ומנהג העולם), גם דנה"ב, שיזהר עוד יותר ויסתכל שוב ויעיין במה שכותב ומפרסם.

(ש"פ במדבר, ערב חג שבועות, ויום ב' דחג שבועות, ה'תשנ"א, אות י"ב).


להוסיף שמחה על כך שעומדים לפני הגאולה

ובמיוחד - ע"י ה"קול קורא" שלו ד"לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", וההכרזה שצריכים רק "לצחצח את הכפתורים", ולאחרי' - ההודעה שכבר סיימו גם את זה, וצריך להיות רק "עמדו הכן כולכם" ללכת לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

ולכן - ה"ז צריך להוסיף עוד יותר חיות ושמחה בסיום העבודה דהכנת עצמו באופן ד"עמדו הכן כולכם" להגאולה, ובפרט - ע"י הוספה ב"נר מצוה ותורה אור" ובאופן שזה יגיע ויאיר בכל הסביבה. עד - בכל העולם כולו. ותיכף ומיד ממש - הולכים כולם לארץ הקודש, לבית המקדש (השלישי) ולקדש הקדשים, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו".

(ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשנ"א, אות י"ד).


גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו, שיש אצלו עניינים הצריכים תיקון, איו זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי העבודה דכללות בני ישראל במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא לשלימות דהגאולה (שתלויה "במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות") – נסתיימה ונשלמה, ואין ביאור והסבר כלל על עיכוב הגאולה, ולכן גם אם חסר בעבודתו של הפרט במשך הזמן שמתעכבת הגאולה מאיזו סיבה שתהי', הרי זה עניין פרטי שבודאי צריך לתקנו ולהשלימו, אבל, אין זה גורע ח"ו ושלום בגמר ושלימות "מעשינו ועבודתינו" דכלל ישראל שעומדים מוכנים לגאולה, וכיוון שכן, גם התיקון והשלימות דהפרט היא בנקל יותר, ומתוך שמחה, בידעו שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה.

(ש"פ נח , ה'תשנ"ב, אות ט)


להוסיף באהבת ישראל ובאחדות ישראל

גם עבודתו הפרטית של כאו"א מישראל כפי שמחולקים זה מזה, כולל ובמיוחד בהעניין ד"לדעתך" (עיקר מציאות האדם), ש"אין דעותיהם שוות", צריכה להיות חדורה בנקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, כפי שמתבטאת (לכל לראש) באהבת ישראל ואחדות ישראל, שמתבונן בדעתו (ל"דעתך") בצרכיו של הזולת לעזור ולסייע בכל המצטרך לו, הן ברוחניות והן בגשמיות, וכפי שאומרים בדיבור (ועקימת שפתיו הוי מעשה) בהתחלת כל יום לפני התפילה: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך".

ויש להוסיף, שנקודת האחדות דישראל ודתורה היא בהדגשה מיוחדת בלימוד הרמב"ם (כהמנהג שנתפשט בשנים האחרונות ללימוד שיעור יומי ברמב"ם, ג' פרקים ליום) - שכל בנ"י מתאחדים בלימוד כל התורה ("מקבץ לתורה שבעל פה כולה"), כמו שנתבאר בארוכה במקום אחר.

(ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשנ"א, אות י"ג).


חיזוק ההכרה בכך שהגאולה נפעלת מ- 770

ויש לומר, שכשם שזה בנוגע לכללות ענין הגלות והגאולה, כך הוא גם בנוגע למקום הפרטי שנמצאים בו ב"חצי כדור התחתון" - שהיות שזה (ה"מקדש מעט") המקום שבו כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו קבע את מקומו, בתור המקור להפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו, הרי דוקא במקום וממקום זה נפעלת הגאולה ובנין בית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך", דאע"פ שמקומות בארץ הקודש, ירושלים עיר הקודש, על הר הקודש - הרי כיון שזה נפעל על ידי "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" ובפרט בסיום זמן הגלות ע"י העבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" - יש כבר במקום זה, ודוקא במקום הזה, את ההכנה המושלמת ל"מקדש אד' כוננו ידיך". עד שתיכף ומיד נעשה במקום זה הגילוי של "מקדש אד' כוננו ידיך" - שאת זה יכול כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו לתבוע ולהביא לפועל, שלכל לראש נעשה הגילוי ד"מקדש אד' כוננו ידיך" במקום זה ("שבע מאות ושבעים") שבו הוא חי ופעל עבודתו במשך עשר שנים האחרונות שלו, הסך-הכל דכל עבודתו (כנ"ל).

ודוקא על ידי סיום העבודה בחצי כדור התחתון, עד בהתחתון תחתון ביותר - "מעלים" ומגלים את כל הבנין של "מקדש אד' כוננו ידיך", כולל גם הגג של הבנין, אשר "מלך המשיח..עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם" - כל זה "מתעלה" (נפעל) על ידי העבודה (הגבהה) של התחתון ביותר.

ותיכף ומיד ממש - "ארו עם ענני שמיא" - כל בני ישראל "בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו", נמצאים בארצנו הקדושה, יחד עם בית המקדש השלישי שישנו כאן, ולוקחים את כל זה ביחד, יחד עם "כספם וזהבם אתם", העבודה דאהבת ה' ויראת ה', שזה כולל את כל מצוות עשה וכל מצוות לא תעשה.

(יום ב', כ"ח סיוון, ה'תשנ"א, אות ט').


להתחזק באמונה שהעולם מסייע

בהולכנו מג' תמוז אל ובתוך ימי הגאולה די"ב - י"ג תמוז - שבכל שנה ושנה (שנה - שכולל כל שינוי הזמן) מתוספת בזה עלי' - צריך כאו"א להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ובאופן של זריזות, ומתוך הכרה - שהעולם עצמו יסייע ליהודי בעבודתו.

(ש"פ קורח, יום ה' פ' קורח, ג' תמוז, אות י"ג).


לחיות בעניני גאולה

וע"ד המדובר בתקופה אחרונה בנוגע להוספה המיוחדת בלימוד התורה בעניני גאולה ומשיח - לא (רק) בתור "סגולה" למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה, אלא (גם ו)בעיקר כדי להתחיל "לחיות" בעניני משיח וגאולה, "לחיות עם הזמן" דימות המשיח, עי"ז שהשכל נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה בעניני משיח וגאולה שבתורה, ומהשכל מתפשט וחודר ברגש הלב, ועד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה, שעומדים על סף הגאולה, ומראים באצבע ש"הנה זה (המלך המשיח) בא".

ובנוגע לפועל - למרות ה"שטורעם" שבדבר התקופה האחרונה בשנה זו, תהא שנת נפלאות אראנו, לאחרי ראיית הנפלאות המעידות שזוהי ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו", רואים שישנו קושי להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו "לחיות" בעניני משיח וגאולה.

והעצה לזה - ע"י לימוד התורה בעניני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב"ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדין מהגלות הפנימי), הרי ע"י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא".

(ש"פ בלק, י"ז (טוב) בתמוז, ה'תשנ"א, אותיות ט'-י').


להפוך את היום הפרטי לגאולה, ע"י עבודה בתכלית השלימות

אומרים לכאו"א מישראל, יש לך הוראה מנשיא דורנו - עשה כאן ארץ ישראל": עבודתך צריכה להתבטא - לא במחשבה אודות מה שנעשה בקצה אחר של העולם ובזמן אחר בפני עצמם ולתועלת נפרדה - אלא להתמסר לגמרי (במחשבה דיבור ומעשה) בעשיית "כאן ארץ ישראל" - במקומך הפרטי ובכל רגע פנוי מזמנך הפרטי.

ודוקא עי"ז תפעל גם בכל העולם (בכל מקום ובכל זמן) - כיון שבחלקך בעולם נכללים כל חלקי העולם.

ועפ"ז מובן גם, שלכאו"א מישראל ישנה האחריות להביא את הגאולה לכל העולם כולו - כיון שעי"ז שהוא עושה את עבודתו הפרטית בשלימות (במחשבה דיבור ומעשה), אפילו בפרט שבפרט - ברגע אחד ובמקום אחד ("כאן"), יש בכחו להפכו ל"ארץ ישראל", ועי"ז לפעול ולהביא את הגאולה השלימה בכל העולם!

ובאותיות פשוטות: בעמדנו קרוב ממש לפני הגאולה - צריך כאו"א מישראל להתרגל לגאולה ולהציב את עצמו במצב ורגש של גאולה, ע"י הפיכת יומו הפרטי ל"יום גאולה (פרטית)", והפיכת מקומו הפרטי - ל"ארץ ישראל", עי"ז שעושה את העבודה שלו ברגע זה ובמקום זה בתכלית השלימות, במחשבה דיבור ומעשה.

(ש"פ פנחס, או ה'תשנ"א, ת י"ג).


לבקש ולדרוש גאולה ללא הפסק, ולהאמין שהגאולה באה ברגע זה

ומכאן ישנו גם הלימוד לדורות - בנוגע לאתפשטותא דמשה שבכל דור ודור, עד למשה שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועד"ז בנוגע לבחי' משה שישנה בכאו"א מישראל - שמבלי הבט על התפלות והבקשות שהיו עד עתה, צריכים עוד פעם ושוב פעם להתפלל ולבקש מהקב"ה "עד מתי"...

וברור הדבר שהתפלה והבקשה מתקיימת, ותיכף ומיד ממש - ובאופן ד"מתנת חנם" ("ואתחנן", "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם"), שלא בערך לעבודה - באה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "גואל ראשון הוא גואל אחרון", וכל בנ"י הולכים לארץ ישראל, בגאולה הנצחית, ויורד למטה ביהמ"ק השלישי הנצחי שעומד מוכן ובנוי למעלה.

(ש"פ דברים, שבת חזון, ה'תשנ"א, אות ח').




להתבונן בעניני משיח וגאולה

"הסתכל בשלשה דברים" - "הסתכל" דייקא, שמורה על העיון וההתבוננות בהעמקה יתרה בענין הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("שלושה דברים"), מתוך צפי' והשתוקקות מיוחדת, "אחכה לו בכל יום שיבוא", שיבוא בכל יום ביום זה ממש, ועאכו"כ כשעומדים על סף הגאולה, שההסתכלות בשלושה דברים היא ביתר שאת וביתר עוז.

ויש לומר, שההסתכלות בעניני הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("שלושה דברים") פועלת שלימות בכל עניני העבודה שנכללים ב"שלושה דברים" - ג' הקוין דתורה עבודה וגמילות חסדים, שקיומם ע"י ג' הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה - שהעבודה אינה באופן של התחלקות, אלא באופן של בלי גבול, ומצד העדר ההגבלה ישנה השלימות בכל הקוין.

(ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ה'תשנ"א, אות י"ב).


לפרסם לאנשי הדור שיש נביא בישראל

לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם - שצריכים לקבל על עצמם ולקחת על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט נשיא דורנו - הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו - שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו.

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל אנשי דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום הכללית, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש הנה זה (משיח) בא".

(ש"פ שופטים, ה'תשנ"א, אות י"א).


לפרסם את תורת החסידות לכל בית בישראל

לפרסם בכל מקום ומקום ע"ד השליחות המיוחדת דתומכי תמימים - שנמשכת ופועלת בכל קצוי תבל באופן ד"נרות להאיר" - שנוסף לכך שכל בית יהודי צריך להיות בית תורה תפלה וגמ"ח (כמדובר כמ"פ), צריך להיות כל בית מעין ודוגמת ישיבת תומכי תמימים, ע"י לימוד תורת החסידות (נוסף על לימוד תורה בכלל).

(ש"פ תצא, ה'תשנ"א, אות ט"ו).


לחנך ילדים באופן שיהיה ניכר שאלו ילדים של משיח

ומזה מובן שבילדי ישראל - ילדים וילדות - דדורנו זה, ניכר עוד יותר בגלוי איך שהם "משיחי", "משיחי" דהקב"ה עצמו. שזה נעשה הכנה והקדמה קרובה להתגלות המשיח הכללי דכל בנ"י, בגאולה האמיתית והשלימה.

וכולל ובמיוחד ילדי בנ"י הנמצאים כעת פה, שהתחנכו - בשנה שעברה ובודאי ימשיכו בזה - באופן שכאשר מעיפים עליהם מבט רואים "משיח". ובפרט כשילדים אלה רוקדים בהקפות דשמיני עצרת ושמחת תורה.

(ליל שמחת תורה, קודם הקפות, ה'תשנ"א, אות ד').


להכריז יחי המלך

הקירוב בין המלך והעם הוא לא רק ביחס להמשכת החיות דכל העם, שמקבלים חיותם מהמלך, אלא גם לאידך גיסא – שמציאותו של המלך תלויה בהעם, "אין מלך בלא עם", כלומר אע"פ שנקראים "עם, מלשון עוממות... רחוקים ממעלת המלך", הרי, ביחד עם זה (ואדרבה – בגלל זה) פועלים הם את המלכות – המלך. וכמודגש גם בהכתרת המלך – שהעם מכריזים "יחי המלך" (כפי שמצינו במלכות בית דוד), שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בחיי המלך, חיים של מלך.

וזהו גם מה שמרעישים בעקבתא דמשיחא על דבר הצורך להכריז "עד מתי", שעל ידי זה מקרבים ומזרזים את הגאולה – דיש לומר שע"י הגדלת הצפי' , הבקשה והדרישה על הגאולה, יש בהכרזה זו גם התוכן דעניין ההכתרה – "יחי המלך" , שעל ידי זה פועלים ביאת דוד מלכא משיחא.

(פ' צו, ה'תשמ"ח, אות ד,ה)


יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד